לדלג לתוכן

דון קרלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דון קרלו
Don Carlos
כרזת פרסום לאחת מהצגות האופרה
כרזת פרסום לאחת מהצגות האופרה
מידע כללי
מלחין ג'וזפה ורדי
לבריתן ז'וזף מרי עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך יצירה 1865 עריכת הנתון בוויקינתונים
מבוסס על דון קרלוס עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה לירית-טראגית
שפה צרפתית או איטלקית
מספר מערכות 5 (4 בגרסת 1883)
זמן התרחשות העלילה המאה ה-16
מקום התרחשות העלילה ספרד
תפקידים
  • דון קרלו (טנור) - נסיך ספרד
  • פיליפו (בס) - מלך ספרד
  • אליזבתה (סופרן) - בת מלך צרפת, אשתו של פיליפו
  • רודריגו (בריטון) - המרקיז מפוזה, חברו של קרלו
  • אבולי (מצו סופרן) - נסיכה מספרד
  • האינקוויזיטור הגדול (בס)
  • טבלדו (סופרן) - עוזר למלכה
  • נזיר (בס)
  • הרוזן מלרמה (טנור)
  • קול מגן-עדן (סופרן)
  • מקהלות - חוטבי עצים ונשותיהם, נשות החצר, העם, עולי הגרדום
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דון קרלוצרפתית: Don Carlos, באיטלקית: Don Carlo) היא אופרה בחמש מערכות מאת המלחין ג'וזפה ורדי, ללברית של קמי דו לוקל וז'וזף מרי, המבוססת על המחזה דון קרלוס מאת פרידריך שילר. העלילה מתבססת על מערכת היחסים בין קרלוס, נסיך אסטוריאס (15451568) לאליזבת דה ולואה, נסיכת צרפת אשר נישאה לאביו, פליפה השני כתוצאה מהסכם השלום עם תום מלחמת האבסבורג-וולואה (15511559). האופרה הועלתה לראשונה (בצרפתית) בפריז, ב-11 במרץ 1867.

במהלך עשרים וחמש השנים שלאחר הצגת הבכורה, עברה האופרה שינויים רבים בליברית ובמוזיקה, יותר מכל אופרה אחרת של ורדי. בגרסתה המלאה ביותר (בתוספת קטעים שהושמטו לפני הצגת הבכורה וקטע בלט) היא כוללת ארבע שעות של מוזיקה, ובכך היא האופרה הארוכה ביותר שכתב ורדי.

עריכות ותרגום לאיטלקית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עריכות בטרם הצגת הבכורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום כתיבת האופרה ב-1866 אך עוד לפני כתיבת קטע הבלט, החליט ורדי לוותר על מספר קטעים בשל אורכה של האופרה, ואלה הם:

  • דואט של אליזבת ואבולי - מערכה רביעית, תמונה ראשונה
  • דואט של קרלו והמלך לאחר מותו של פוזה - מערכה רביעית, תמונה שנייה
  • חילופי דברים בין אליזבת לאבולי באותה המערכה

לאחר הלחנת קטע הבלט, חישבו ב-1867 כי בשל אורכה של האופרה היא תסתיים אחרי חצות, וורדי אישר את הוצאת הקטעים הבאים:

  • קטע בפתיחת המערכה הראשונה של חוטבי העצים, וכניסתה הראשונה של אליזבת
  • קטע כניסה של פוזה - מערכה שנייה, תמונה ראשונה
  • חלק מהדיאלוג בין המלך ופוזה - מערכה שנייה, תמונה שנייה

האופרה שהועלתה בהצגת הבכורה בפריז, הכילה את כל המוזיקה והטקסט המקוריים, למעט ההשמטות שהוזכרו.

גרסה ראשונה באיטלקית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרה תורגמה במלואה עוד בשנת 1866 על ידי אשיל דה לוזייר לדרישת ורדי, על תרגום האופרה לפי אותו המבנה כפי שהוצגה בפריז. הגרסה הכילה מספר שינויים ועריכות מינוריות בהתאמת המוזיקה לטקסט האיטלקי, הועלתה ב-4 ביוני 1867 בלונדון בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן ובבולוניה באוקטובר של אותה השנה.

גרסת ארבע המערכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1871 הועלתה האופרה בנאפולי ולא נחלה הצלחה. לאחר מספר ניסיונות נוספים שכשלו להעלות את האופרה, החליט ורדי לבצע עוד שני שינויים:

  • תוספת לדיאלוג בין המלך לפוזה במערכה השנייה, תמונה שנייה, אשר נועדה להחליף כמה מהקטעים שנחתכו בעבר מהדיאלוג. זה הקטע היחיד באופרה שנכתב מראש לטקסט באיטלקית ולא בצרפתית
  • צמצום הדיאלוג בין קרלו לאליזבת - מערכה חמישית

ב-1875 החל ורדי לחשוב על צמצום היקפה של האופרה, לאחר ששמע על מספר הפקות בהן הושמטו המערכה הראשונה במלואה וקטע הבלט. ב-1882 החליט ורדי לבצע שינויים מאסיביים באופרה ביחד עם דו-לוקל ושארל-לואי-אטיין ניטר (שתרגם לצרפתית את האופרות מקבת', כוחו של גורל ואאידה מאת המלחין), ולאחר תשעה חודשי עבודה יצרו גרסת ארבע מערכות בצרפתית ללא המערכה הראשונה וקטע הבלט, ובנוסף מספר עריכות בארבע המערכות הנותרות. עבודתם הושלמה ב-1883.

גרסה שנייה באיטלקית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1884 הועלתה באופרה לה סקאלה במילאנו גרסת ארבע המערכות באיטלקית (בה השתמשו בתרגום המקורי מ-1866 לחלקי האופרה הנותרים), לראשונה בשם דון קרלו. כעבור שנתיים התיר ורדי להעלות את הגרסה הערוכה של 4 המערכות בתוספת המערכה הראשונה מהגרסה המקורית באופרה במודנה, והיא נודעה כגרסה החדשה בחמש מערכות ללא בלט.

תקציר העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
[תקציר העלילה מבוסס על גרסת חמש המערכות מפריז, שהושלמה ב-1866. שינויים מהותיים בגרסאות שלאחר מכן ייכתבו בסוגריים מרובעים. שורות ראשונות מקטעי שירה חשובים יינתנו בצרפתית ובאיטלקית]

מערכה ראשונה - ביער פונטנבלו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
[מערכה זו הושמטה בגרסת 1883]

יער פונטנבלו, צרפת בחורף. חוטבי עצים ונשותיהם ביער מתלוננים על קשיי חייהם, שהחמירו עקב המלחמה בין ספרד לצרפת. אליזבת, בתו של מלך צרפת, מגיעה למקום עם עוזריה. היא מרגיעה את הקהל ומבטיחה כי נישואיה ליורש העצר הספרדי יביאו לסיום המלחמה, ועוזבת את המקום.

[קטע זה נחתך מהאופרה לפני הבכורה בפריז, והוחלף בקטע קצר בו אליזבת מחלקת נדבות לחוטבי העצים]

בשלב זה יוצא קרלו ממחבואו ביער, ולאחר שראה את אליזבת הוא מתאהב בה מיד (האריה: "Je l'ai vue" / "Io la vidi"). כשאליזבת חוזרת, הוא מעמיד פנים כי הוא חבר במשלחת של הרוזן מלרמה, אך תוך זמן קצר חושף את זהותו האמיתית, וזוכה לתגובה נרגשת מצידה (דואט: "De quels transports poignants et doux" / "Di quale amor, di quanto ardor"). יריית תותח נשמעת מרחוק ומסמנת כי הוכרז שלום בין צרפת לספרד, וטבלדו מגיע ומודיע לאליזבת כי ידה נתבקשה לא לקרלו, אלא לאביו, פיליפה השני. לרמה ועוזריו מאשרים את הודעתו של טבלדו, ואליזבת נאלצת להסכים לנישואים לאחר תחינות הקהל ביער, ומשאירה מאחור את קרלו לקונן על מר גורלו.

מערכה שנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
[מערכה זו היא המערכה הראשונה בגרסת 1883]

תמונה ראשונה - במנזר סן-ג'וסטו, ספרד.

נזיר מתפלל במנזר למען נשמתו של הקיסר שארל ה-5, סבו של קרלו, שנפטר זה מכבר. קרלו נכנס למנזר ומבכה את היות אהובתו נשואה לאביו.

[בגרסת 1883 מובאת כאן האריה "Je l'ai vue" / "Io la vidi" מהמערכה הראשונה המקורית בגרסה מוזיקלית מעט שונה]

הנזיר, הדומה לקיסר המנוח, מנחם את קרלו בשלום פנימי שיבוא מאלוהים. רודריגו, המרקיז מפוזה וחברו של קרלו, נכנס למנזר לאחר שחזר מפלנדריה (אריה: "J'étais en Flandres").

[אריה זו הוצאה מן האופרה לפני הצגת הבכורה הראשונה בפריז]

הוא מבקש מקרלו לסייע לעם הפלנדרי הסובל תחת נציגי השלטון הספרדי שם, אך למראה סבלו של קרלו מנסה להבין את מצוקותיו. קרלו מתוודה על אהבתו לאליזבת, ורודריגו בתגובה מעודד אותו לעזוב את ספרד ולעבור לפלנדריה. השניים נשבעים לחברות נצחית (האריה: "Dieu, tu semas dans nos âmes" / "Dio, che nell'alma infondere"), ולמנזר נכנסים המלך ואליזבת ובני לווייתם להתפלל לזכרו של הקיסר, וקרלו צופה בייאוש באליזבת מן הצד.

תמונה שנייה - בגן ליד מנזר סן-ג'וסטו

נשות חצר והנסיכה אבולי נמצאות בגן, ולהנאתן שרה אבולי על מלך מורי ונסיכה יפה ברעלה שנתגלתה כאשתו ("Au palais des fées" / "Nel giardin del bello"). אליזבת נכנסת, ולאחריה גם פוזה עם איגרת חתומה למלכה מצרפת (ובנוסף מכתב סודי מקרלו). הוא מבקש נחרצות מהמלכה שתקבל את קרלו לשיחה אישית (אריה: "L'Infant Carlos, notre espérance" / "Carlo ch'è sol il nostro amore"), היא מסכימה, ובמקביל משוכנעת אבולי כי קרלו בא לחזר אחריה. כשהם לבד, מבקש קרלו מאליזבת לשכנע את המלך לשלוח אותו לפלנדריה. היא מסכימה, אך מתגרה בקרלו עד שהוא חוזר על דברי האהבה שהשמיע כלפיה בעבר, והם אינם יכולים לממשה בעקבות נישואיה למלך. הפתרון היחיד שהיא רואה זה שקרלו יהרוג את המלך ויישא אותה לאישה במקומו. קרלו בורח מהמקום, והמלך מגיע כדי למצוא את אליזבת לבדה בגן בניגוד להוראתו כי לא תושאר בלא השגחה. הוא מגרש את בת לווייתה הצמודה לצרפת. אליזבתה מנחמת אותה בכך שהיא תחזור למולדת ומבקשת ממנה לומר לצרפת שלום בשמה (אריה: "Oh ma chère compagne" / "Non pianger, mia compagna"). המלך מתחיל בשיחה עם פוזה, אך מסרב להקשיב לדבריו בנוגע לפלנדריה. הוא מגלה לפוזה כי הוא בוטח בו מאוד, אך מזהיר אותו מפני האינקוויזיטור הגדול של ספרד.

מערכה שלישית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
[מערכה זו היא המערכה השנייה בגרסת 1883]

תמונה ראשונה - ערב בגן המלכה במדריד

אליזבת עייפה מאוד, ורוצה לפרוש לחדרה כדי להתכונן לטקס הכתרת המלך למחרת. כדי להתחמק מאירוע חברתי באותו הערב, היא מחליפה את המסיכה שלה עם אבולי, מתוך הנחה שכך לא ישימו לב להיעדרה.

[קטע זה הושמט כולו בגרסת 1883]
[בשלב זה היה קטע הבלט בגרסה המקורית]

קרלו מגיע לגן, עם פתק המורה לו לפגוש שם מישהי, והוא חושב שמדובר באליזבת, אך פוגש שם למעשה את אבולי (וחושב בטעות שמדובר במלכה), לה הוא מצהיר על אהבתו. אבולי, במסיכת המלכה, מבינה כי קרלו אוהב את המלכה, והוא נבהל כשהוא מבין כי זאת אבולי וכעת היא יודעת את סודם. כשפוזה נכנס היא מאיימת לספר למלך על אהבתם של קרלו והמלכה, ופוזה מאיים לדקור אותה. קרלו מונע ממנו לעשות זאת, והיא עוזבת את המקום בזעם. רודריגו מבקש אז מקרלו לבטוח בו ולהעביר לו כל פתק עם תוכן פוליטי רגיש כדי שלא יופלל, וכשקרלו מסכים, השניים מאשרים את שבועת החברות שלהם.

תמונה שנייה - בחצר הכניסה לקתדרלת ואיאדוליד

העם שנאסף בחצר מביע שמחה על הכתרת המלך והמלכה, ונזירים מובילים שורה של עולי גרדום שנידונו למוות על ידי האינקוויזיציה. לאחר תהלוכה מלכותית בה מגיעים למקום המלך והמלכה, מתכוון המלך לשאת דברים, אך אז מופיע קרלו עם כמה קצינים פלנדריים, ומבקש חופש לפלנדריה. העם ואנשי החצר מביעים סימפתיה לדברי הקצינים הפלנדרים, אך המלך בתמיכת הנזירים מסרב להקשיב ומורה על מעצרם. קרלו שולף את חרבו כנגד המלך. זה קורא לאנשיו לפרוק את קרלו מחרבו, אך קריאה זו לא נענית עד אשר פוזה מגיע ומתערב. הוא משכנע את קרלו לתת לו את חרבו, ומועלה בתמורה לכך לדרגת דוכס. החגיגה ממשיכה, ועולי הגרדום מובאים לתלייה למשמע קול המבטיח שלום נצחים לנשמותיהם בגן-עדן.

מערכה רביעית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
[מערכה זו היא המערכה השלישית בגרסת 1883]

תמונה ראשונה - שעת בוקר מוקדמת בחדר העבודה של המלך

המלך יושב בדד בחדר העבודה ומקונן על אהבת אליזבת, שמעולם לא ניתנה לו באמת ובתמים ועל כובד מטלותיו כמלך, ועל כך שלעולם לא יזכה לשנת ישרים עד אשר ישכב בקברו (אריה: "Elle ne m'aime pas" / "Ella giammai m'amò"). לחדר נכנס האינקוויזיטור הגדול, עיוור בן תשעים. המלך שואל אותו אם הכנסייה תתנגד לכך שיהרוג את בנו, והזקן משיב כי גם אלוהים הקריב את בנו. לאחר מכן מאשים הזקן את פוזה בפשעים חמורים יותר מאשר אלה של קרלו, בעיקר בכך שהוא רפורמיסט, וכשהמלך מנסה למחות, הוא מאיים, כי הכנסייה יכולה לראות גם במלך אחראי לניסיונות רפורמציה. הזקן עוזב, תוך כדי שהמלך מבין שהוא חסר כוחות מול דרישות הכנסייה. בשלב זה נכנסת אליזבת בכעס על קופסת התכשיטים שלה שנגנבה לכאורה. המלך מראה לה כי הוא לקח אותה ומוציא משם תליון עם דיוקן של קרלו. הוא מאשים אותה בגילו עריות, אך כשהיא מכחישה ומתעלפת הוא נבהל וקורא לעזרה. אבולי ופוזה נכנסים לחדר, מתפתחת שיחה, שגם אליזבת מצטרפת אליה לאחר שהיא מתעוררת מעלפונה (קוורטט: "Maudit soit le soupçon infâme" / "Ah, sii maledetto, sospetto fatale"). המלך מבין כי טעה ביחסו אל אליזבת, רודריגו מבין כי זה הזמן לפעול לטובת קרלו למרות שזה יכול לעלות לו בחייו, אבולי מתחרטת על שבגדה במלכה, ואליזבת מתאוששת ומבטאת ייאוש מן המצב אליו נקלעה. שני הגברים עוזבים את החדר, ואבולי מתוודה בפני אליזבתה שהיא זו שהביאה למלך את קופסת התכשיטים שלה, מתוך אהבתה לקרלו, ושהיא בנוסף גם פילגש של המלך. אליזבת כועסת ומעמידה לפניה ברירה בין שתי אפשרויות - לצאת לגלות או להסתגר במנזר עד סוף חייה, ועוזבת את החדר. אבולי נשארת לקונן על גורלה המקולל ובוחרת ללכת למנזר, לא לפני שהיא מחליטה לעזור לקרלו כדי שלא יומת (אריה:"O don fatal" / "O don fatale").

תמונה שנייה - בבית כלא

קרלו הושם במעצר בבית הכלא. פוזה מגיע אליו ומספר לו שהוא יציל אותו אך יצטרך לשלם על כך בחייו, היות שהוא לקח אליו את כל המסמכים הפוליטיים הרגישים שהיו אצל קרלו, ובכך יופלל במקומו (אריה: "C'est mon jour suprème" / "Per me giunto è il di supreme"). שני גברים במדים מגיחים אך אינם נראים על ידי השניים, פוזה נורה בגבו, והשניים נעלמים. פוזה, על ערש דווי, מספר לקרלו כי אליזבת תפגוש אותו למחרת היום במנזר סן-ג'וסטו, ושהוא מוכן למות אם קרלו יוכל להציל את פלנדריה ולהשליט סדר הגון יותר על ספרד (אריה: "Ah, je meurs, l'âme joyeuse" / "Io morrò, ma lieto in core"), ומת. המלך מגיע למקום ומציע לקרלו לצאת לחופשי, וזה דוחה אותו. אליזבת, אבולי והאינקוויזיטור מגיעים, ואחריהם נכנס קהל רב הדורש את שחרורו של קרלו מהכלא ומאיים על המלך. בלהט הרגע, אבולי מבריחה את קרלו מהמקום, האינקוויזיטור מוריד את העם על ברכיו להשתחוות בפני המלך, והסדר מושב על כנו.

מערכה חמישית - במנזר סן ג'וסטו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
[מערכה זו היא המערכה הרביעית בגרסת 1883]

שעת לילה מאוחרת במנזר, אליזבת כורעת ברך לפני הקבר של הקיסר המנוח. היא מספרת, שהיא מחויבת לעזור לקרלו בשאיפותיו לשחרר את פלנדריה, אך לעצמה היא מבקשת רק את המוות (אריה: "Toi qui sous le néant" / "Tu che le vanità"). קרלו מופיע והם נפרדים בפעם האחרונה זה מזה (דואט: "Au revoir dans un monde où la vie est meilleure" / "Ma lassù ci vedremo in un mondo migliore").

המלך והאינקוויזיטור הגדול נכנסים למקום. המלך מצהיר כי יהיה כאן קורבן כפול, והזקן מודיע שהאינקוויזיציה תמלא את תפקידה. בשלב זה נערך משפט קצר לשניים.

[חלק זה הושמט בגרסת 1883]

קרלו קורא לאלוהים להושיע אותו ושולף את חרבו מול חיילי האינקוויזיציה. לפתע, מגיח נזיר מקברו של הקיסר ולוקח משם את קרלו למקום מבטחים בתוך המנזר. בעוד המלך והאינקוויזיטור משוכנעים כי מדובר ברוח הקיסר עצמו.

העלאת האופרה במרוצת השנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לאחרי מלחמת העולם השנייה, היו העלאות נדירות של האופרה ברחבי העולם. בתקופה שלאחר המלחמה היא נהפכה להיות חלק מהרפרטואר הקבוע של מרבית בתי האופרה בעולם, בעיקר בגרסה המילאנזית משנת 1883 בארבע מערכות. ב-1958 הועלתה בהצלחה גרסת חמש המערכות משנת 1886 בלונדון, ולאחריה הועלתה הגרסה במקומות נוספים בעולם. בית האופרה מטרופוליטן אופרה בניו יורק, מקפיד להעלות אך ורק את הגרסה הזו, כדי לשמור על שלמות חמש המערכות.

בשנים האחרונות העלו מספר בתי אופרה את מכלול הגרסאות השונות. האופרה של וינה העלתה ב-2006 את גרסת כל חמש המערכות, כולל הבלט וכל הקטעים שהושמטו מהאופרה עוד לפני הבכורה בפריז.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דון קרלו בוויקישיתוף